<h1>הבתים — שערי תפילה שער עשירי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כתב הר"ם שמנה עשרה ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת ואחת מהם על דבר שהברכה בשבילו בשעתו, כיצד הרי שחגר חגורה והוא על מטתו אינו מברך אוזר ישראל, לא שמע קול התרנגול אינו מברך נותן לשכוי בינה, וכל ברכה מהן שלא יתחייב בה אינו מברך אותה, כיצד לן בכסותו אינו מברך מלביש ערומים, הלך יחף אינו מברך שעשה לי כל צרכי, ביום הכפורים ותשעה באב שאין שם רחיצה אינו מברך נטילת ידים ולא המעביר שינה מעיני, אם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר אם האדם וכן שאר ברכות אלו, נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין שנתחייבו בין שלא נתחייבו וטעות הוא בידם ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה. ע"כ. ויראה לי, שאם לא בירך ברכות אלו בשעת עשייתן מברך אותן כסדר, כיון שנתחייב בהן. מפני שזה כמצות שעשיתן קיימת, שאם לא ברך מברך עליהן אחר כך. כגון שלא ברך כשנכנס לסוכה שמברך אחר כך לישב בסוכה, ואם לא בירך כשלבש ציצית שמברך בעודנו עליו, וכן הדין באלו הברכות. יש מן הגדולים שכתב מי שלא שמע קול התרנגול מברך כשיראה האורה מפני שברכה זו על הנאת האורה נתקנה והרי נהנה. ולא נתברר לי. יש מי שכתב שכל אלו הברכות שכתבנו אין בהן הזכרת השם ומלכות. וכן כתב הרב בעל התוספות.
